אני יפעת, ילידת 1978, אמא לארבעה ילדים- שלושה בנים ובת.
האימהות תמיד היתה חלק מאוד מהותי בזהות שלי. אהבתי להיות אמא, לבלות זמן עם הילדים והתפתחות מקצועית היתה תמיד בשוליים.
במהלך ההיריון הרביעי נפרדתי מחיי הזוגיות שלי, ומצאתי את עצמי מתחילה מחדש, עם חששות גדולים אבל מתוך מקום מאוד מחובר למה שחשוב לי באמת.
בשנים הראשונות כשנולדה ביתי גידלתי אותה בבית, כאשר חלק מהזמן עבדתי במסגרת של משרד הורים וילדים, כגננת.
לאורך השנים למדתי ועבדתי בתחומים שונים: חינוך מיוחד, נטורופתיה, ובהמשך לימודי פעילות גופנית לגיל השלישי והדרכת פילאטיס. עבדתי עם אוכלוסייה מבוגרת וגם כמדריכת פילאטיס במסגרות שונות.
העבודה עם הגוף והקשר בין גוף לנפש ליוו אותי לאורך הדרך.
בשבועות הראשונים של הקורונה, כשביתי נכנסה לראשונה לגן, עברתי משבר נפשי עמוק. היה שם אובדן של כיוון, של כוח, של רצון.
אז התחלתי לקרוא שירה. בתוך השירים מצאתי נחמה, אבל גם אפשרות לזהות את עצמי בתוך מילים של אחרים. השירה נתנה לי שפה למה שהרגשתי, לדברים שלא הצלחתי לנסח לבד.
לאט לאט הקריאה פתחה אצלי תנועה פנימית, ובהדרגה התחלתי לכתוב בעצמי. הכתיבה הפכה לדרך לפרק, לסדר, ולהחזיק חוויות שלא היה להן מקום אחר.
כיום אני בתהליך של הוצאה לאור של ספר שירה.
ובתוך המקום הזה, של המשבר, נכנסה גם היצירה בפעם הראשונה לחיים שלי. חברה טובה הגיעה יום אחד עם מחברת ציור וחומרי יצירה, ופשוט ביקשה ממני להתחיל. בלי יעד, בלי ציפייה שיראה יפה. רק לעשות קו אחד.
משם, לאט ובהדרגה, התחיל להיפתח משהו. הציור הפך לעוגן. כלי נוסף להביע את עצמי.
בימים אלה הציור הוא כלי בסיסי, הוא מחזיק אותי ומאפשר לי לומר משהו לעולם כשאין לי מילים. הוא דרך להיות בקשר עם מה שקורה בתוכי ולשמור על יציבות בתוך תנועה- פנימית וחיצונית.
משם לעולם הקעקועים הדרך היתה קצרה (יחסית). למדתי לקעקע אצל שתי מקעקעות נפלאות וכיום אני מקעקעת בסטודיו בהוד השרון.
הקעקוע משך אותי כי הוא נוגע בדיוק בשני העולמות- ציור וגוף.
אבל למעשה, הוא הרבה יותר מזה. הוא עוגן. הוא תזכורת לדברים משמעותיים, הוא חיבור לגוף. הוא הקשבה פנימית.
בקעקועים שלי אני לא מחפשת קו מושלם, אלא קו שיש בו נוכחות, תנועה. חוסר מושלמות, קו שמספר סיפור.
באתר תמצאו קעקועים שציירתי, קעקועים שכל אחד מהם נולד לא במקרה, ומאחורי כל אחד מסתתר אדם, חיים.
תמצאו גם ציורים שציירתי בתקופות שונות במהלך השנים האחרונות ואני מקווה שהציורים יעוררו רגש וסקרנות אצל מי שמתבונן בהם.
באתר תמצאו גם שירה.
אני מזמינה אתכם להכיר אותי, לפנות זמן, לפנות מקום על הגוף ולבוא.
יפעת.